אז זהו שלא. את לא אשמה!!

יש מלא סיבות למשקל עודף בחברה שלנו ואף אחת מהן אינה כוח הרצון שלך או האופי שלך. להיפך הוא הנכון. את נהדרת ובתנאים שהגוף שלנו נועד ביולוגית לחיות בהם היית שורדת הכי טוב וזוכה להעביר את הגנים שלך לצאצאים. אצל הקדמונים לא היה מקרר לאגור מזון, ולפיכך לאנשים עם יכולת אגירת אנרגיה היה יותר סיכוי לשרוד בתקופות קשות של מחסור.
למה הכוונה?

על פי תאוריית האבולוציה של דארווין לוקח מיליוני שנים לתהליך הברירה הטבעית להתרחש ולהשפיע. האנשים הקדמונים אכלו בעיקר מה שהם ליקטו בטבע (כמו אדם וחווה בן העדן). הם לא היו צריכים לבשל ולרחוץ כלים. לרשותם עמדו עצים וצמחים רבים, שכנראה הרבה מהם לא שרדו. במשך מאות השנים האחרונות חלו שנויים גדולים במזון שבני האדם צורכים. השינוי החל כבר לפני מאות שנים אצל שבטי רועי הצאן והחקלאים. גל של שינוי נוסף התרחש בעשרות השנים האחרונות עם תהליכי תיעוש האוכל. מאחר שתהליך "הברירה הטבעית" אורך מיליוני שנים ולא עשרות או מאות שנים, הרי שהגוף הביולוגי שלנו אינו מותאם לשינויים שחלו במזונות שלנו. בעבר על מנת לשרוד היה נכון לגוף לאגור אנרגיה, ומכאן המנגנון של לאהוב שומן וסוכר. אין כמעט מישהו בעולם שגלידה לא תהיה טעימה לו.

האם 100 קלוריות מתפוח זהות ל-100 קלוריות מעוגה?

במעבדה כן אבל בחיים – לא!!!!!

לדוגמה: אם תאכלי 10 גזרים אלו אותם 240 קלוריות שיש בבקבוק קוקה קולה אחד. שתיית הקולה תמשך מספר דקות ואילו אכילת הגזרים תדרוש ממך לעיסה טובה במשך כשעתיים. הגזר מכיל סיבים תזונתיים שגורמים לתחושת שובע, כך שקרוב לוודאי תחושי בשובע ולא תסיימי את מלאי הגזרים. בנוסף, לא כל הקלוריות שבגזר ייספגו אצלך במעי וחלק מהקלוריות יופרשו בצואה כעבור מספר ימים.
סוכר הוא מעודד תאבון. עשו ניסוי ונתנו לילדים דגני בוקר. לקבוצה אחת נתנו דגנים עם סוכר ולקבוצה שניה נתנו דגנים עם כמות סוכר מופחתת. כל מנה הכילה אותה כמות קלוריות. לא הגבילו את הילדים במספר המנות שהם יכולים לאכול. מה שקרה הוא שהילדים שנחשפו לכמויות גדולות יותר של סוכר אכלו כמעט פי שניים מילדים שנחשפו לכמות סוכר מופחתת. מכאן שלסוכר יש אפקט כפול, הוא גם מספק קלוריות ריקות (שאינן עוזרות לגוף) וגם מעורר תיאבון.
גם אם נכניס לפה את אותה כמות קלוריות מתפוח או מעוגה, הרי שלא אותה כמות קלוריות תיספג לגופינו. אם את חייבת לאכול את העוגה, אכלי אותה בבוקר מאחר ויש משמעות גם לזמני הארוחות ולספיגת הסוכר והתמודדות הגוף עם עומס הסוכר.

גנטיקה של משקל עודף

נמצאו גנים הקשורים לצבירת משקל. אבל גנים אלו מסבירים רק אחוז אחד מהבדלי המשקל בין הנשים (והאנשים). הגן FTO מקודד לחלבון שמשפיע על אזור התיאבון במוח. גן זה גורם לצריכה של מאות בודדות של קלוריות לשנה. על מנת להגיע למשקל עודף יש צורך בעודף קלורי יומי. הגן הזה משפיע לרעה רק אצל אלו הצורכים מזונות עתירים בשומן רווי, ואינו קשור לעלייה במשקל אצל אלו עם תזונה בריאה. הגן FTO אינו מפריע לירידה במשקל.
דוגמה זו ממחישה את הכוח של התזונה. מה שאת אוכלת יותר חשוב מהגנטיקה שלך. כוח הרגלי התזונה גובר על ה- DNA.

נולדנו לאכול

בעבר היה עלינו לעמול קשה על מנת להשיג אוכל, ולפיכך היה רצוי שיהיה עשיר בקלוריות. במידה והמזון לא היה עשיר בקלוריות הרי האנרגיה שהוצאה על מנת להשיגו לא הייתה משתלמת לגוף וכבר היה עדיף כלל לא לצאת מהמערה. אם נותנים לילדה בת חמש לבחור בין בננה לדובדבנים, היא תעדיף את הבננה, העשירה יותר בקלוריות. זהו מנגנון הישרדותי.
המוח הפרה-היסטורי שלנו יודע לזהות מזונות עתירי קלוריות ולרצות אותם. הבעיה מתחילה כאשר לפנינו מונחים שוקולד, נקניקים, גבינות שמנות ופיצה.

הקרב נגד הביולוגיה

ביום יום שלנו אנחנו מוצפות בים של מזונות עתירי קלוריות וריקים מחומרים שבריאים באמת לגופינו. כמו שאנו לא יכולות לעצור את הנשימה ליותר ממספר שניות כך איננו יכולות להתגבר על התכונות הביולוגיות של גופינו ולהתכחש לרצון שלנו לצרוך מזונות עתירי קלוריות. אנו טובעות בים "סביבת האוכל הרעיל".
אם כך מדוע לא כל הנשים בעלות משקל עודף? כמו שלא כל המעשנים יחלו בסרטן ריאות. ישנם הבדלים נוספים בינינו. אם שתי נשים יאכלו בדיוק אותן קלוריות מאותן מקורות, צבירת המשקל שלהן תהיה שונה. יש במגרש חילוף החומרים שחקנים נוספים מלבד צריכת הקלוריות. ביכולתנו להשפיע על השחקנים האחרים במגרש כך שיהיו לטובתנו.

מאזן האנרגיה

מספר גורמים משנים את המאזן האנרגטי שלנו היום בהשוואה ליושבי המערות. בעבר חיי היום יום הצריכו פעילות מרובה והוצאה אנרגטית לא מבוטלת. היום אורח החיים יותר יושבני. ולכן השתדלי להתנועע כמה שיותר במהלך היום. למשל לעלות במדרגות במקום במעלית, ללכת לחנויות קרובות ברגל ולא ברכב וכדומה.
בעבר האוכל היה דל בהשוואה לאוכל המצוי כיום. לכן, לקינוח העדיפי פרי ולא עוגת קצפת. נסי להטות את מאזן האנרגיה.

תמרורי אזהרה

בעבר האדם הכיר את המזונות השונים שסביבתו יכולה להציע לו והכיר את אלו הרעילים לגופו. למשל, ידעו להבחין בין פטריית רעל לפטריית מאכל. היום לעומת זאת אנו חשופים לשיווק אגרסיבי של חברות המזון, אשר קובעות את "הבריאות" של גופנו. אם חברה מייצרת דגני בוקר, ומשווקת אותם ע"י ספורטאים, אנו הצרכניות מפענחות אותם כבריאים. חברת קוקה קולה למשל מחברת את המשקה שלה לתכונת "להישאר צעירה". המשווקים משנים את הרגלי הצריכה שלנו. כולנו נראות כמו ילדה קטנה בחנות ממתקים. איבדנו את תמרורי האזהרה.

אז בואי ננסה להשיבם לחיינו. כאשר את צורכת מזון דרגי אותו לפי שיטת הרמזור. כאשר את צורכת מזון שאינו בריא היי מודעת לכך. אכילה לפי שיטת הרמזור

אנו מוצפות במזון ובפרסומות של מזון מכל עבר, מה שגורם להפרשת דופמין במוח ולתחושת רעב מזויפת. בין אם עוצרים בתחנת דלק או בחנות ספרים, ינסו למכור לו אוכל. היום כבר לא אוכלים רק בזמן הארוחה, כאשר יושבים ליד השולחן ומפנים את עצמינו מעיסוקים אחרים. היו אוכלים בכל מקום, ברכב, על שולחן העבודה, בזמן הליכה ברחוב, ואפילו באוטובוס הצפוף.
מכירות את זה שפותחים שקית של במבה או ביסלי ואי אפשר להפסיק? חברות המזון מוסיפות למזון סוכר, מלח ושומן הגורמים לגירוי יתר אצל הצרכנים וכך אנו קונות ואוכלות יותר מהמזונות המתועשים. עלי לציין שתעשיית המזון בארץ עושה מאמץ להפחית חומרים שאינם בריאים באופן הדרגתי, כך שנוכל להתרגל לטעמים החדשים ולא נחוש בשינוי. כל הכבוד לחברות שנוהגות באחריות. בכל מקרה כדאי לקרא את רשימת המרכיבים על כל מוצר תעשייתי שקונים. סדר המרכיבים הוא בהתאם לכמותם במוצר. אם למשל הסוכר הוא הרכיב השני ברשימה עדיף להימנע מלרכוש מוצר זה.
כל האמור לעיל נוגע לא רק אלייך אלא גם לילדים שלך. היום תינוקות רבים נחשפים לג'אנק פוד עוד טרם הגיעם לגיל שנה.

הורמון השובע – הלפטין

בלוטת ההיפותלמוס במוחנו אחראית בין היתר על יצירת תחושת השובע בגופנו. איך בלוטת ההיפותלמוס יודעת מה כמות המזון הרצויה לגופנו? תאי השומן בגופנו משחררים לזרם הדם הורמון בשם לפטין. ככל שיש יותר רקמת שומן משתחרר יותר לפטין ומסמן לבלוטת ההיפותלמוס להקטין את התיאבון שלנו. אצל אנשים עם משקל עודף יש הרבה לפטין בזרם הדם אבל מנגנון התגובה המוחית נפגע. ההיפותלמוס הופך עמיד ללפטין. הדרך היחידה להחזיר את תפקוד ההיפותלמוס היא לשנות את סוג המזון שאנו אוכלים. להימנע ממזונות עתירי קלוריות ושומן.

כאשר אוכלים מזון עם שומן רווי, השומן חודר למוח ומצטבר בבלוטת ההיפותלמוס. שם הוא גורם לתהליך דלקתי היוצר עמידות ללפטין ואכילת יתר. הבשורה הטובה היא שמדובר בתהליך הפיך. אם תקפידי לאכול מזונות בריאים בלוטת ההיפותלמוס תשוב לאיתנה ותוכלי לחוש שובע באופן תקין.

שימי לב, התיקון הוא ע"י שינוי סוג האוכל ולא הכמות, ולכן מנגנון זה אינו עובר תיקון לאחר ניתוחי הקטנת הקיבה. הדלקת היא זו שמקלקלת את תאי העצב בבלוטה ולפיכך רק מזונות נוגדי דלקת יועילו בתיקון המערכת.

תאי שומן

מספר תאי השומן בגופינו נשאר די יציב במהלך חיינו. התאים עצמם מסוגלים לגדול ולקטון בהתאם לכמות המזון. כאשר נולדים עם יותר תאי שומן קל יותר לעלות במשקל. כמות תאי השומן בגוף נקבעת עוד במהלך החיים הרחמיים, ומכאן החשיבות הרבה של תזונה מאוזנת ובריאה במהלך ההיריון. התזונה שלך בהריון תקבע כמה תאי שומן יהיו לילד/ה שאת נושאת ברחמך.

אהבה עצמית
שינוי עושים באהבה.

אהבי את עצמך כולל את גופך כפי שהוא. שימי לנגד עינייך מטרה בריאותית ולא את הגוף של בר רפאלי. היי את, רק בריאה יותר. אין קסמים. צריך לטרוח בכדי להיות בריאה. מי שטורחת בערב שבת, אוכלת בשבת. זאת אומרת שכדאי לך לטרוח היום ולהיות בריאה גם בגיל 50 ו-60 ואפילו 80. כמו כן כדאי לך לטרוח כאשר את בהריון גם למען בריאות הדורות הבאים. על מנת לעשות שינוי מאוזן ונכון עדיף שדיאטנית תלווה את התהליך.